ירדן שטרן, אוצר עצמאי, לאחרונה הציג את תערוכותו הראשונה "יותר ממספיק" בגלרית ארטפורט. עבודת הדוקטורט של שטרן, שחזר לאחרונה לישראל לאחר 11 שנים בלונדון וניו-יורק, עוסקת באמנות ופרפורמנס קווירי של אמנים ישראלים העוסקים בשאלות של גוף, מרחב וגבול. עם סיום הדוקטורט שלו חזר שטרן ארצה וכיום הוא פוסט-דוקטורנט במחלקה ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב.

​

מה הניע אותך ברמה האישית ליצור תערוכה שנעה סביב נקודת מבט קווירית? 

​

אני מאמין גדול בחוסר אובייקטיביות, אנחנו אף פעם לא חיצוניים מהנושא אותו אנו לומדים וחוקרים, יש משהו שקושר ומושך אותנו אליו ולכן תמיד נגיע עם מטען, דעה, נטייה ויצר. לגדול קוויר בירושלים בשנות ה90 הובילו אותי להרגשה שאני שונה, חיצוני לקונצנזוס, לא חלק מהרוב. ההרגשה הזו הובילה אותי להגר, ולאחר 11 שנה מחוץ לארץ מצאתי את עצמי חוזר יותר ויותר אל המקום אותו עזבתי אבל תחושה חדשה: של שייכות, של רצון לשלב את הדברים השונים בי יחד מה שהבנתי הפך אותי לישראלי. כאשר התחלתי לעצב את הרעיונות התיאורטיים מאחורי התערוכה, הבנתי שעליי לשלב את השונה יחד עם המוכר, להביא את נקודת מבט שהיא אישית, המשלבת את השוליים במרחב הגלריה, ומסבכת את ההפרדה הפשוטה בין אובייקט וסובייקט, חיצוני ופנימי, ישראלי וקווירי. בכך ניסיתי להביא ניגודים שמשלימים אחד את השני ומאתגרים את חלוקות חברתיות המסומנות כטבעיות.

​

ספר לנו על נקודת המבט הקווירית שמובאת בתערוכה דרך אחת היצירות?

​

עבודתו של ינון אביאור ״עמידת דום: מלכות הריקודים דנמרק״, היא מיצב המתפרש על ארבע קירות הגלריה, וממלא כל קיר כמעט עד התקרה. במרכז העבודה דימוי חזרתי, קולאז׳ המורכב מארבע תמונות שונות אך זהות, של כף רגל מכוסה בנעל, המושטת אל הקרקע בפוינט, מחפשת יציבות אך מוכנה לזינוק. במשך קרוב לשלושה חודשים מצא את עצמו אביאור יושב על הרצפה בצומת עמוסה, מחכה לעצירתם הרגעית של רוכבי אופניים החולפים. בעת מנוחתם, צילם אביאור את הרגל מושטת הצידה, התמקד במתח שנוצר בין האדמה לגוף הרוכב כדימוי עשיר המסמל את חווית ההגירה הקווירית. הדימוי הזה עובר רפרודוקציה ומיוצר באופן כמעט אובססיבי עד ידי אביאור, שחותך ומדביק יחד רגליים, מעביר אותם בלמינציה ותופר אותם כמו שמיכת טלאים. הדימוי מודבק על הקירות, ומסודר על ידי אביאור בצורה מתודית אך לא נהירה; זה ברור שיש איזשהו סדר המארגן את התלייה, אך הוא איננו ברור לצופה, כמו קוד שלא ניתן לפיצוח או קבוצת תווים שאנו לא יודעים איך לנגן אותם. הדימוי של הרגל המוכפל ברחבי קירות הגלריה מעביר תחושה של ריבוי, משהו שממלא את החלל כמעט כמו מגפה, אסוציאסציה אותה אביאור מנסה להביא להרבה מעבודותיו. אביאור, ישראלי החי בגולה כבר קרוב לעשור, לוקח את חוויותו כמהגר קוורי, כהומוסקסואל ים-תיכוני המתגורר בדנמרק, ולא מנסה לייצר נקודת מבט חיצונית או אובייקטיבית, אלא כזו שלוקחת את זהותו וייחודיותה בחשבון ולא מנסה להכחיש או לטשטש אותה. אחד מהדברים שהיו לי חשובים ביותר מבחינת תמות התערוכה, היא להעביר כי זהות קווירית היא לא רק זהות מינית, מגדרית או אפילו פוליטית, אלא גם זהות מרחבית, כזו שגורמת למרחב הציבורי והפרטי להחוות באופן שונה וכזו המיוצגת על ידי אמנים קווירים באופן ייחודי. העבודה של אביאור גם מתמקדת בצורה ייחודית ברגע פרטי והופכת אותו לציבורי וכן דרך התלייה המתפשטת, יוצרת מרחב שונה, קווירי ופתוח לאינטרפטציה. 

​

סטראוטיפים של קוויר יכולים להוביל לציפייה למרחב אמנותי בעל אופי יותר פרובוקטיבי. איך מתמודדים עם מגוון הסטראוטיפים סביב קווירנס כאשר עובדים על פרויקט מסוג זה והאם זה השפיעה על תהליך האוצרות שלך? 

​

היה לי חשוב להמנע מקלישאות, ולכן היה לי חשוב להתמקד ביצירה קווירית שלא עוסקת באופן ישיר במיניות או מגדר, אלא נותנת לתמות האלה לשמש כמעטפת. אני מאמין גדול שמיניות נמצאת בכל מקום, בכל דבר שאנו עושים, אירוטיקה ותשוקה הם מניעים אדירים ליצירה. בעוד שאני אוהב פרובוקציה ובעד דימויים מרעישים אשר דוחפים את הגבולות, בתערוכה הזו רציתי לאתגר גבולות יותר קונבנציואנליים הממדרים קווירית לאספקטים מסויימים. קוויריות היא דרך חיים, כזו המערערת על חשיבה בינארית ודיכוטומית המגדירה את העת המודרנית בה אנו חיים. קווירית מבקשת לשבת עם חוסר הגדרה, מבקשת להבין את הפרודקטיביות הטמונה בחוסר ידיעה ופתיחות לנסתר. להשאיר קוויריות רק בתחומים של מגדר ומיניות תוחם אותה בצורה שמנוגדת למשמעותה וכוונתה - לכן כחלק מהתהליך האוצרותי והעבודה עם האמנים, ניסיתי לאתגר את השיח ולשאול כיצד קוויריות מתבטאת גם באספקטים אחרים בחיים, איך אנחנו יכולים לבטא את החשיבה הקווירית, הבאה לאתגר ולערער מוסכמות, דרך מרחבים שונים ומשונים?

​

מה לדעתך החשיבות של שיח ומרחב קווירי בתקופה הנוכחית בצל מלחמה?

​

כמו שציינתי, מהותה של חשיבה קווירית היא אתגור של מוסכמות וגבולות, ובכך הרבה פעמים קוויריות מתבטאת ביציאה כנגד מבנים המשמרים יחסי כוחות לא מאוזנים בניסיון להגן ולייצג את החלש. שיח ומרחב קווירי בצל המלחמה חייב לספק תמונה רחבה, כזו שלא נופלת לדיכוטומיה או להלך הרוח הכללי. במהלך המלחמה נהיה ברור שרבים המגדירים את עצמם כחלק מהתנועה הקווירית הגלובלית מתקשים לאמץ מורכבות ביחס לשיח הישראלי-פלסטיני, ונופלים לדיכוטומיות המציגות צד אחד כחזק, כובש והרסני, ואת האחר כמוחלש, תמים וחסר אמצעים, אבל אני מאמין שהסתכלות קווירית לא יכולה להסתפק בתמונת מצב פשטנית שכזו - ובעוד יחסי הכוח הללו בהחלט מצויים במציאות הישראלית-פלסטינית, יש כאן שלל מורכבויות שמחייבות חשיבה ביקורתית. שיח ומרחב קווירי, לפי נקודת המבט שלי, מקבל ומאמץ מורכבות, את המעומעם, הלא ברור ומנסה לשבת איתו ולדון אותו במקום לבטל או להוקיע אותו ללא שיח. חשוב לא לפול לדמגוגיה ונקודות מבט שלא מאפשרות לדעות שונות להיות מובעות והמרחב הקווירי בעל הפוטנציאל העשיר ביותר לתת במה לדיון הרחב ביותר.